שייקה אופיר

-ביוגרפיה-

אופיר נולד וגדל בירושלים בשם ישעיהו גולדשטיין (על שם הסבא-רבא שלו, הרב ישעיהו פיקרסקי) למשפחה מסורתית, בשכונת אבן יהושע הקרובה לשכונת מאה שערים. כבר בגיל צעיר למד יידיש בביתו וכן לאדינו וערבית בשכונה שבה גדל. הוא התחנך בבית הספר "אליאנס" ובית הספר התיכון סן ז'וזף. בגיל 14 אמור היה להתחיל בהתלמדות בדואר המנדט כפקיד, אולם במקום זאת החליט להצטרף לפלמ"ח; כדי לעשות זאת הוא זייף את גילו והצליח להתגייס. לימים סיפר שתקופת שירותו בפלמ"ח הייתה אחת מן התקופות החשובות בחייו. בעת שירותו התנדב לזרוע הימית של הפלמ"ח, הפלי"ם, אולם הודח ממספר קורסים בשל בעיות משמעת. בפלמ"ח הכיר את חיים חפר ודן בן אמוץ. בעצתו של חיים חפר החליט לשנות את שמו לשייקה אופיר. בשנת 1946 השתחרר מן הפלמ"ח והתקבל בעקבות המלצתו של דן בן אמוץ לסטודיו למשחק של תיאטרון "האהל".

שייקה אופיר ונעמי פולני מופיעים לפני חיילים במבצע חורב (1948/49); מאחוריהם האקורדיוניסט אליקום שפירא
כאשר פרצה מלחמת העצמאות גויס בתחילה כמלווה שיירות, ובהמשך בשנת 1947 הצטרף ללהקת הבידור של הפלמ"ח, "הצ'יזבטרון" מיד בעת הקמתה לצידה של נעמי פולני. בהמשך הצטרפו גדעון זינגר, שלמה בר שביט ואחרים. בתוך זמן קצר הפך לאחד מכוכבי הלהקה הגדולים. בתקופה זו נישא לזמרת אוהלה הלוי, בתו של מייסד תיאטרון "האהל" משה הלוי.

שייקה אופיר מופיע יחד עם זיוה רודן, 1951
בשנת 1950 נסע לפריז, שם למד פנטומימה אצל אֶטיֶין דֶקרוּ, אבי הפנטומימה המודרנית, והופיע עם הפנטומימאי מרסל מַרסוֹ. כבר אז נחשב לפנטומימאי ברמה עולמית ואף הוגדר במגזין האמריקאי היוקרתי Life כאחד הפנטומימאים הגדולים ביותר בכל הזמנים. בשנת 1952 חזר לישראל ובמגמה להקים "תיאטרון פנטומימה" צירף אליו שני שחקנים צעירים, עמוס אריכא וזיוה רודן, שהופיעו אז בתיאטרון הבימה. תיאטרון הפנטומימה הוקם בחסות התיאטרון הקאמרי, והצגת הבכורה, "מסכות", התקיימה בשנת 1954. כעבור שנה ביים אופיר את התוכנית השנייה והאחרונה, "איילות", בהשתתפות מיה זיו, מהשחקניות הבולטות של תיאטרון זירה (מיסודו של הבמאי מיכאל אלמז), והרקדנים ג'וקי ארקין ושלמה בכר.

ב-1956 יצא לאקרנים סרט הקולנוע הישראלי "מעשה במונית", שם שיחק אופיר לראשונה מול מצלמה. הסרט נחשב לפורץ דרך בתחום הקומדיה הישראלית והיה למעשה הקומדיה הישראלית המסחרית הראשונה.

אופיר יצא בשנת 1956 עם רעייתו ושני ילדיו הקטנים לארצות הברית למשך ארבע שנים וחצי. באותה תקופה הופיע ביחד עם מרלן דיטריך, הוזמן להחליף את סמי דייוויס ג'וניור בהופעה בפני האו"ם, ואף העלה מופע יחיד בברודוויי.

בראשית שנות השישים שב לארץ וחזר והציג את מופעיו שהתבססו על כישרונו בפנטומימה, על יכולת החיקוי שלו, ועל שלל הדמויות שיצר. כמה מן המערכונים שיצר הפכו לקלאסיקה בתולדות הבידור הישראלי, ובהם "החזרה" ("יופי נחמה"), "ציונה והעין המקולקלת" ("דוקטור טיכו"), "שיעור באנגלית", ושורה ארוכה של מערכונים אחרים שתיעדו דמויות ערביות, גליליות וירושלמיות. באותה תקופה הוא שיתף פעולה עם אורי זוהר במספר מערכונים, כגון "יוסקה ברגר התעשר", "חלש אופי" ו"תקרית גבול".

"השוטר אזולאי"
שייקה ביים את שתי התוכניות הראשונות של שלישיית "הגשש החיוור", שאותה יזם והקים אברהם דשא (פשנל), וכתב להם מערכונים. לפי עדותם של חברי הלהקה, רוב זמן החזרות הוקדש למופע מתמשך של אופיר עצמו.

בשנות השישים והשבעים הופיע אופיר בשורה ארוכה של סרטים, שהמפורסמים בהם היו סרטיו של אפרים קישון, ובמיוחד "השוטר אזולאי" – שדמותו שורטטה עבורו, אך הוא שעיצב אותה, הפיח בה חיים ויצר את אחת הדמויות השלמות בקולנוע שנוצר באותם ימים בארץ. הסרט זכה להצלחה רבה, ואף זכה בפרס גלובוס הזהב בשנת 1971 והיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. בין הסרטים הבולטים האחרים: "אבו אל בנאת" ו"הבית ברחוב שלוש". אופיר אף ביים בשנת 1977 את הסרט "חמש מאות אלף שחור", שבו גילם לצד ז'אק כהן נוכל הנמלט מראש הפשע המאורגן.

הופעה בסדרת טלוויזיה ללימוד ערבית בשם "סלם ותעלם" ("שלום ולמידה").

במאי 2019 יצא לאור סרטו התיעודי של ארי דוידוביץ', "החיים הנסתרים של שייקה אופיר", המביא את סיפור חייו של אופיר. הסרט היה מועמד סופי לפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר של האקדמיה לקולנוע ולטלוויזיה באותה שנה, הוקרן בהצלחה ברשת בתי קולנוע לב ושודר בערוץ yes דוקו.